גירושין כנקודת התחלה
גירושין הם רגע של איפוס. כל הורה בונה את המשפחה הגרעינית החדשה שלו, ובמקביל ההורים בונים יחד משהו נוסף: משפחה מורחבת, שכוללת את שני ההורים ואת הילדים, בשני בתים ובשני סדרי חיים נפרדים.
זו גם נקודה רגישה לילדים. מחקרים מצביעים על כך שדווקא בגירושין, ובעיקר בגיל ההתבגרות, ילדים עלולים להפוך לילדים בסיכון. לכן חשוב לי לעבוד עם כלי שמגן עליהם: תקווה.
למה דווקא תקווה
תקווה היא אבן יסוד בבניית חיים מספקים בבגרות. מחקר שעסק בנושא מצא שהיא מתפתחת בתוך קשר בטוח עם מבוגר תומך בילדות, ושהיא מחברת בין חוויות ההתפתחות שלנו לבין הבריאות הנפשית שלנו כמבוגרים.
בשיטת שותפות חדשה אני מתחילה בהבנה של מה שיוצר תקווה, ומשתמשת בזה בחדר הגישור, כי לב העניין הוא לבנות חיים טובים ומספקים גם להורים וגם לילדים.
איך זה עובד בפועל
- מדמיינים את החיים החדשים. ההורים מציירים לעצמם איך ייראו החיים אחרי הפרידה: הטוב שיהיה בהם, השפע, הנחת והאהבה.
- מתכננים לאחור. מהתמונה הסופית "גוזרים אחורה" ליעדי ביניים, ופורטים את הדרך לצעדים קטנים וברורים.
- מוצאים מכנה משותף. כששני ההורים רואים את אותו יעד, ההסכמות מגיעות בקלות רבה יותר: שניהם מלאים בתקווה, ושניהם מכוונים לאותו מקום.
- מעבירים את התקווה לילדים. הורות טובה, ובעיקר אותנטית, היא הדרך של הורה להקרין תקווה לילדיו. הורים שמלאים בתקווה לעתיד קל להם יותר להעביר אותה הלאה.
גירושין אינם בהכרח פגיעה בילדים
גירושין הם מפנה בעלילה, לא בהכרח פגיעה בילדים.
בעזרת הכלים הנכונים, ובגישור שמעמיד את התקווה במרכז, המפנה הזה יכול להיות חיובי גם להורים וגם לילדים.
לקריאה מעמיקה על הרעיון: תקווה כנקודת מוצא בגישור גירושין.